החלטה בתיק ת"א 18124-06-10

לפני בקשה מטעם הנתבעים (להלן: " המבקשים") לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 (להלן : " חוק החברות") לחייב את המשיבה (להלן: " המשיבה") ליתן ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בתיק זה שלא תפחת מסך של 50,000 ש"ח.

1.      עסקינן בתביעה כספית חוזית ונזיקית בסך של 400,000 ש"ח בגין ציוד שנרכש על ידי המשיבה מהמבקשת 1 בסך של 105,006 ש"ח. המשיבה טוענת לנזקים בגין רכישת מערכות חלופיות, החלפת סוגי גרפיקה, פיתוח תוכנה מתאימה למערכות החדשות, אובדן לקוחות לרבות לקוחות פוטנציאלים, עלות תיקון המערכות שנרכשו מהמבקשת 1 ועוגמת נפש בסך נזקים כולל של 787,006 ש"ח. לצורכי אגרה הועמדה התביעה על סך של 400,000 ש"ח.

2.      תצהירי המשיבה הוגשו ביום 23 נובמבר 2011, תצהיר משלים הוגש ביום 1 פברואר 2012. המבקשים עתרו לגילוי מסמכים ודו"חות כספיים של המשיבה ובקשתם התקבלה. המשיבה לא קיימה החלטתי, אלא לאחר התראה על מחיקת התביעה, הוגשו על ידי המשיבה דו"ח ות ומאזן של המשיבה לשנים 2009-2010. 

טענות המבקשים :

3.      התביעה הוגשה בסכום מנופח של 400,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו, כביכול למשיבה, עקב רכישת ציוד ומערכות מהמבקשים אשר לא היה תקין ולא מתאים לצורכי המשיבה. המשיבה הגישה לבית המשפט דו"חות כספיים מהם עולה כי המשיבה חסרת יכולת כספית וכי במצבה הפיננסי כיום חשש כבד באשר ליכולתה לשלם למבקשים הוצאות משפט, ככל שהתביעה תדחה וככל שאלה יפסקו בתום ההליך הדיוני.

לטענת המבקשים התביעה הינה תביעת סרק וחסרת כל אחיזה במציאות, נשענת על טענות כוזבות שכל תכליתה הינו ניסיון לשדרג את ציוד המשיבה בציוד חדיש יותר על חשבון המבקשים. לעניין סיכוי התביעה טוענים המבקשים כי המשיבה רכשה ציוד בעל מפרט טכני שנקבע מראש על ידי היצרן, ללא כל קשר עם צורכי המשיבה, ולא נעשו בו כל שינויים והתאמות בהתאם לצרכיה, למעט מיתוג שהוזמן על ידי נציג המשיבה, שהיו שבעי רצון מהציוד שסופק להם בהזמנה הראשונה.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי המכשירים נמסרו באריזה סגורה ומקורית כפי שהם מגיעים מהיצרן. המשיבה ונציגיה הם אלו שפתחו את האריזות לצורך התקנת המכשירים וביצעו את ההתקנה ואילו המבקשים לא היו מעורבים בשום צורה בתהליך התקנת המכשירים. המכשירים הינם באיכות גבוהה ועד עצם היום הזה המשיבה עושה שימוש בחלק ניכר מהם. עוד נטען כי המכשירים עברו בקרת איכות פרטני על ידי היצרן אשר היה תקין במלואו.

המבקשים מוסיפים כי עיון בדו"חות הכספיים של המשיבה עולה כי גם בשנת 2010, לאחר שהוחלפו המכשירים שנרכשו מהמבקשת 1 כפי שטוענת המשיבה, במכשירים חדשים ותקינים הפסידה המשיבה סכומים נכבדים.

טענות המשיבה :

4.      המשיבה טוענת כי  רכשה את הציוד מהמבקשת 1 לאחר מצג של הנתבע 2 כי הציוד יעבוד ללא תקלות ויאפשר שליטה מרחוק על המסכים באמצעות רשת האינטרנט. לטענתה מערכות המבקשים החלו לייצר תקלות רבות. עקב כך נאלצה המשיבה לרכוש בשנית, תוך תקופה קצרה מערכות חלופיות, לפתח תוכנה חדשה ולהחליף את סוגי הגרפיקה.

לטענה כי המשיבה ממשיכה לעשות שימוש בציוד המבקשים, הנתמכת בסרטון שצורף לתצהיר המבקשים, נטען כי לא ניתן להבין מהסרטון היכן הוא צולם והאם מדובר במכשירים של המבקשים.

5.      לעניין סיכויי התביעה טוענת המשיבה כי סיכוייה טובים.

דיון

6.      לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל מהטעמים הבאים:

סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 קובע:

" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. "

במצב דברים זה עולה השאלה, אימתי יראה בית המשפט לנכון ליתן ערובה מאין זו.

לעניין זה, יפים דבריו של כב' השופט ש' לוין בברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת. פ"ד מד(1), 647:-

"הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; הטעם לדבר הוא שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות אם תובענתו תידחה; עם זאת, מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שהנסיבות מצדיקות את הדבר; תקנה 519 אינה מפרטת כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ והנתבע, אם יזכה בהוצאות יתקשה משום כך לגבותן ואין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2). "

לאחר תיקונו של החוק בשנת 2005 נקבע באופן מפורש כי חברה המבקשת שלא לחייבה בהפקדת ערובה הנטל רובץ עליה להוכיח כי יהא ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע במידה ותדחה  תביעתה.